“מזל טוב! הגעת למטרת הצעדים היומית שלך! המשך בעבודה הטובה!”

זוהי הודעה שיותר ויותר עובדים מתחילים לקבל מהמעסיקים שלהם, בזמן שהתופעה של צמידי ספורט חכמים במקום העבודה מתחילה לצבור פופולריות. זהו חלק מטרנד חדש, בו המעסיקים הופכים להיות יותר מעורבים ואכפתיים בכל הנוגע לבריאות עובדיהם. לא קשה להבין למה– מחקרים מראים שעובדים אקטיביים הם בריאים ופרודוקטיביים יותר. בנוסף, עובדים בריאים עולים פחות מבחינת הוצאות רפואיות.
העובדים יכולים לקבל, באופן וולונטרי, צמידי ספורט ממקום העבודה, ואף לזכות בפרסים מסוימים אם הגיעו למטרת הצעדים שלהם.

אחד מהספקים הידועים של צמידי ספורט מסוג זה הינו FitBit. רק החודש, ב-8 לפברואר, החברה השיקה את הצמיד החדש שלה, המיועד למעסיקים והעובדים במקום עבודתם. הצמיד יהיה זמין רק דרך השותפים בFitbit Health Solutions- ביניהם מעסיקים, ספקי תכניות בריאות וקבוצות בריאות.

למרות שהיוזמה נשמעת נהדרת, יש צורך להבין גם מהם הצדדים הבעייתיים שבה. הודות לצמיד, מעסיקים יוכלו לגשת למאגר נתונים גדול הנוגע לעובדים שלהם– כמה צעדים הם הלכו ביום, כמה זמן מהיום הם בילו בישיבה, מהו קצה פעימות הלב שלהם, מהי איכות השינה שלהם וכן היכן היו בכל רגע ורגע.
חשוב לציין שלא רק למעסיקים יש את הכוח הזה, אלא גם ליצרני הצמידים וכן לחברות הביטוח העובדות עם החברה.

עלולה לעלות השאלה- אם כל הפרויקט הוא רק בהתנדבות, למה שיהיה לנו אכפת?
אמנם הדבר עלול להיראות פעוט, אך למידע הנ”ל יש את הכוח להשפיע באופן דרסטי על חיי אנשים.. לי טיין והתאגיד Electronic Frontier Foundation, אשר מהווה אחד מהסנגורים בכל הנוגע לפרטיות הצרכן, אמרו כי: “ככל שלמעסיקים יש יותר מידע על חיי העובדים שלהם, במיוחד מחוץ לשעות העבודה, כך גדל הפוטנציאל שלהם לשלוט או להשפיע על חייהם מלכתחילה”. בנוסף, הם טוענים כי קיימת האפשרות שלמידע זה תהיה השפעה על החלטות כמו הקידום או הפיטורים שלך.

כאן מתחדד ההבדל בין הגישה האירופאית לגישה האמריקאית. למרות שאנו יכולים לראות צמידי ספורט שכאלו בכל רחבי העולם, אירופה נוטה להיות יותר זהירה בכל הנוגע ליישום של מכשירים מעין אלו במקומות העבודה עקב המדיניות הקשוחה יותר שלה בכל הנוגע לפרטיות והGDPR. בעוד שבאמריקה הסכמה עלולה לסגור את הגולל על הדיון, באירופה נוהגים לבדוק גם את איכות ההסכמה- האם האדם שלפנינו באמת היה מודע למה הוא מסכים?

רק בחודש שעבר (ב21 לינואר, 2019), רגולטור המידע הצרפתי CNIL קנס את Google בסכום של כ50 מיליון יורו. הבעיה במקרה הייתה לגבי עיבוד מידע למטרת פרסומות מותאמות אישית, ובעוד Google טענה שהיא קיבלה את אישור המשתמשים, הוחלט שהסכמה זו לא הייתה הסכמה תקינה.
יש מס’ סיבות להחלטה זו- ההסכמה לא קרתה בהליך יידוע מספק, והיא ניתנה בתנאים שאינם ספציפיים וחסרי עמימות.

הדבר מעלה שאלה חשובה בכל הנוגע לצמידים מעין אלו. האם העובדים באמת מבינים למה הם מסכימים? לתוצאות האפשריות?
אם התשובה היא “לא”, אולי עלינו לחשוב מחדש ולשנות מנהג זה, בצורה שתאפשר הגנה טובה יותר על הפרטיות שלנו.