בשנים האחרונות סוגיית הפרטיות באינטרנט החלה לקבל יותר ויותר תשומת לב, ונראה שהמגרש של ענקיות הטכנולוגיה חצוי לשניים. יש סוגים שונים של חברות, ולהן אינטרסים שונים. הקבוצה הראשונה הן חברות אשר מרוויחות מאיסוף מידע, כמו Facebook או Google. קבוצה זו תומכת ברעיון של בחירת הצרכן- הוא יכול להחליט אם להסכים או שלא להסכים בכל הנוגע להגדרות הפרטיות שלו. הקבוצה השנייה לא תלויה במידע בכל הנוגע למודל העסקי שלהם, וכוללת חברות כמו Apple או Cisco, ולכן קבוצה זו הינה תומכת נלהבת של רגולציה חזקה יותר, תוך הידיעה שלא כל הצרכנים מבינים לחלוטין את ההשלכות של הבחירות שלהם.

דוג’ טובה בנושא הינה הנאום האחרון של טים קוק, המנכ”ל של אפל, בוועידה האירופאית בבריסל (24 לאוקטובר, 2018). קוק קרא לארה”ב לאמץ רגולציית מידע דומה לזו שניתן למצוא בGDPR. סיסקו תומכת ברעיון זה, ואמרה ל”Financial Times” שהיא רוצה שפוליטיקאים בארה”ב יחילו גרסה משלהם של הGDPR במדינה.

ההצהרות הללו לא נשארות באוויר, אלא מגובות במעשים של ממש. Apple, לדוג’, חסמה אפליקציות של Google וFacebook מה- Apple Store מכיוון שאלו הפרו את חוקי הפרטיות של החנות. האפליקציה של Facebook נקראה “Facebook research”, והאתר “TechCrunch” חשף שהחברה שילמה בסודיות 20$ לאנשים שהורידו את האפליקציה שלה, כשטווח גילאי האנשים היה בין 13 ל35.
האפליקציה אפשרה לFacebook לקבל את כל המידע לגבי המכשיר וכן הפעילות במכשיר, מה שמנוגד למדיניות של Apple.
האפליקציה של “Google, “ScreenWise, פעלה בצורה מאוד דומה. האפליקציה שימשה כדי לפקח ולנתח את הפעילות של המשתמשים והמידע שלהם, וגם פה שילמו לאנשים שהורידו אותה, באמצעות כרטיסי מתנה. בתחילה האפליקציה הייתה אמורה להיות מיועדת לגילאי 18+, אך אם מדובר במשפחה גם לילדים בני 13 ומעלה יש האפשרות להורדת האפליקציה.

כאמור, הנושא של פרטיות באינטרנט הוא נושא חם במיוחד שניתן לראות בשנים האחרונות. רק בשנה שעברה, בתחילת 2018, כולם היו עסוקים בסקנדל של Facebook וCambridge Analytica. ללמרות שFacebook אכן לקחה אחריות והיא מנסה לתקן את המצב, לא נראה שזה מספיק. בתחילת החודש (ה-1 לפברואר, 2019), נכשלה Facebook בבקשתה לדחייה על הסף של תביעה כנגדה. בעוד שעורך הדין של החברה ניסה לטעון שלא פגעו בשום חקיקה הנוגעת לפרטיות מכיוון שהמשתמשים נתנו את הרשאתם לאיסוף מידע ע”י חברות צד ג’, שופט המחוז וינס צ’אבריה קבע שמדובר בניסוח עמום של Facebook, ועל כן הוא אינו מספיק ויש להמשיך בתביעה.

למרות שנראה שהאתגר הגדול הוא לשמור על הפרטיות שלנו, אולי עלינו להתחיל לחשוב על העתיד גם כן. ככל שלחברות יהיה יותר מידע לגבינו, כך יהיה להן קל יותר לחלק אותנו לקטגוריות. משמעות הדבר היא שכבר לא נהיה מוערכים כאינדיבידואלים, אלא רק כ”סוג” מסוים של בן אדם.