הבצורות היו בעבר נחלתן של הארצות החמות בלבד- מקומות בהם הגשמים לא ירדו והשמש יקדה רוב השנה. אך, המצב שונה כיום, והבצורות מתחילות להשפיע גם על מקומות אחרים ברחבי העולם. אירופה נמצאת בין הנפגעים, ונראה שאף הארצות הצפוניות בה מתחילות לסבול מחסכים בגשמים ומלחות מופחתת באדמה. מחקר חדש מפי הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), אשר פורסם ב22 ליולי, 2019, טוען שמדינות אירופה חייבות להחיל באופן מלא את חקיקת המים האירופאית (Water Framework Directive) כדי לשפר את מצבם של מקורות המים האירופאים.

למרות האזהרות החוזרות והנשנות, נראה שאירופה מסרבת להבין את הרמז. במקום לפעול אחר ההוראות ולמנוע את הנזק העתידי, רוב המדינות מעדיפות לפעול לאחר המעשה, בניסיון לתקן את הנזקים שכבר התרחשו. הטיפול היעיל יותר בבצורת או במחסור במים הינו טיפול מקדמי, תוך שיקום מערכות המים האקולוגיות שלנו.

המחקר מעלה מספר נקודות חשובות בנוגע להתנהלות עתידית נכונה. הנקודה הראשונה הינה שמערכות מים בריאות וטבעיות עמידות יותר לשינויי אקלים, ומסוגלות לספק מים באיכות טובה גם בזמן תקופות יובש. קיומן של מערכות אלו גם מקל על ההשפעות של תקופות היובש, באמצעות בידוד השינויים בטמפרטורה וספיגה ואחסון של פחמן. נקודה שנייה, וחשובה לא פחות, היא העובדה שמאגרי מים אינם בהכרח מהווים פתרון מוצלח. אלו יכולים להעניק רק כמות מסוימת של מים, וכן מעוותים את הסדר הטבעי של המערכות האקולוגיות. הסכנה בהיסמכות גדולה מדי על מאגרי מים מוצגת במקרה של קייפטאון ב2017- לאחר שלוש שנים של מחסור בגשמים, המים בעיר כמעט ונגמרו לחלוטין.

המסר של המחקר הוא קריטי- במקום לבזבז זמן על תיקון דברים בדיעבד, עלינו לוודא שהנזקים לא יתרחשו מלכתחילה.