ברוסיה ישנם כ-12.5 מיליון ק”מ של נהרות, אגמים ומאגרי מים המשתרעים על 400,000 קמ”ר ונכון להיום, נובמבר 2020, מרביתם גוססים כתוצאה מפגיעה אנושית. אלו הוזנחו והורעלו בעקבות השלכת פסולת אנושית ותעשייתית, ומצבם הפך קריטי עד כדי איום על הכלכלה הרוסית ועל חיי רוסים רבים.

בתקופה הסובייטית עוד היו פקידים שפעלו על מנת למנוע את התדרדרות מצבם של מקורות המים, אך משנת 1991 ועד 2014 מוסקבה לא פעלה בנדון ולכן כעת רק אחד מכל שלושה רוסים ברחבי המדינה שותה מים בבטחה.

במהלך שנים אלו הטילה הממשלה הרוסית קנסות קטנים מכדי שישפיעו על התנהגות התושבים והתעלמה מפעולות הרסניות של אנשים פרטיים וחברות. עקב כך הפך הציבור הרוסי ליותר ויותר מודאג וכבר בשנה שעברה כמעט מיליון תושבים פעלו בהתנדבות, ובהיעדר סיוע מגורמים אזורים ופדרליים, כדי לנקות את מאגרי המים ואת גדות הנהרות. השנה בעקבות משבר הקורונה מספרם היה קטן בהרבה, אך עדיין הדגיש את האבסורד שבמצב זיהום המים הרוסי.

בעקבות הדחיפה הציבורית, ניתן לראות לאחרונה התקדמות בפעילות הממשלה הרוסית בנדון ומתן חשיבות גדולה יותר לטיפול בזיהום מאגרי המים. יחד עם זאת, מכיוון שמדובר בנזק שייקח עשרות שנים לתקן, קשה להאמין שההשקעה בו תישמר בעדיפות גבוהה לאורך זמן. אם רוסיה לא תתמיד לזכור את החשיבות שבשמירת מים נקיים, עלולים הנהרות והאגמים בה למות בסופו של דבר, ויחד עמם יגססו גם הכפרים והערים לאורך גדותיהם.