לפני מספר חודשים, ב-6 לדצמבר, דיווחנו באתר על הצעת חוק חדשה בארה”ב הנקראת Consumer Data” Protection Act”. הצעה זו אמורה לחקות את הGDPR האירופאי, ובזמנו הערכנו שהדבר מצביע על טרנד חדש של חוקים העוסקים בפרטיות המידע. הנחה זו התבררה כנכונה, וניתן לראות עוד ועוד מדינות בארה”ב שמעבירות חוקי פרטיות שמטרתם הגנה טובה יותר על הצרכנים.

אחד מהחוקים הנ”ל הוא החוק בקליפורניה (CCPA), אשר עבר פה אחד ביוני 2018. החוק יכנס לתוקף ב-1 לינואר, 2020, והוא יעניק לתושבי קליפורניה את הזכות לראות איזה מידע אספו עליהם עסקים, הזכות למחיקת המידע, וכן הלאה.

רבים דיברו על הדמיון בין הCCPA לבין הGDPR, אך חשוב לציין שקיימים הבדלים בין השניים. למשל, ה-CCPA לא דורש מעסקים “בסיס משפטי” כדי שאלו יוכלו לאסוף ולהשתמש במידע אישי של הצרכנים. ה-CCPA גם לא מגביל העברות של מידע פרטי מחוץ לגבולות ארה”ב. מעבר לכך, זכותם של תושבי קליפורניה לגשת למידע מתאפשרת רק במידה והמידע הנאסף ב12 החודשים האחרונים.

במקרים מסוימים, ה-CCPA דווקא מעניק הגנה טובה יותר על המידע. ההגדרה של החוק למידע אישי כוללת בתוכה, באופן ספציפי, מידע על משק הבית של הפרט, ספציפיקציה שאינה מופיעה בGDPR. בנוסף, החוק מעניק לפרטים את היכולת להתנגד (opt-out) למכירת המידע הפרטי שלהם.

ה-CCPA נחשב לחוק פרטיות המידע ה”קיצוני” ביותר בארה”ב כיום, אך הצעת חוק חדשה עלולה לשנות זאת. הצעת החוק הנ”ל מגיעה מניו יורק, the New York Privacy Act (NYPA), והיא נחשבת לגרסה מרחיבה יותר של ה-CCPA. בדומה לחקיקה שכבר קיימת, ה-NYPA יאפשר לצרכנים לשלוט בצורה טובה יותר על  המידע שלהם, ויטיל חובות על עסקים ששולטים במידע מעין זה. אם כך, מהו השוני בין שני החוקים?

בעוד שהחוק בקליפורניה חל רק על עסקים בעלי תשואה של, לפחות, 25 מיליון דולר בשנה, הצעת החוק בניו יורק אמורה לחול על כל “זהות משפטית שמקיימת עסקים בניו יורק”, או אשר “מספקת שירותים או מוצרים שמכוונים באופן ספציפי לתושבי ניו יורק”. השוני המהותי ביותר בין השניים קשור לעובדה שהצעת החוק מאפשרת לפרקליט מדינת ניו יורק לתבוע בשם המדינה או בשם תושביה (הזכות לתבוע באופן פרטי עדיין נשמרת לאלו החפצים בה), בעוד שה-CCPA מאפשר לתבוע רק באופן פרטי, ובנסיבות ספציפיות בלבד.

הצעת החוק עדיין נמצאת בשלביה המוקדמים, אך אין ספק שבמהלך השנים הלכה וגדלה חשיבותה של פרטיות הצרכן בארה”ב.